תשואת דיבידנד בניתוח פדומנטלי

תשואת דיבידנד (Dividend Yield) הוא יחס פיננסי המציג למשקיעים את גובה הדיבידנד ביחס למחיר המניה.
החישוב מתבצע במונחים של שנתיים באופן הבא:

היות ומחירי המניות משתנים על בסיס קבוע בזמן המסחר, נהוג דווקא להשתמש במונח – תשואה על עלות (שעליו נרחיב מטה).

תשואת דיבידנד – מה צריך לדעת?

חסרונות

דיבידנד גבוה מהווה כדגל אדום בנוגע ליכולת הצמיחה של החברה.
אם חברה מחלקת רווחים באופן לא פרופורציונלי זה מעיד על משהו לא תקין בהתנהלותה.
"כגודל הסיכון גודל הסיכוי" –
תשואת דיבידנד גבוהה מהממוצע בסקטור תעיד על סיכון גבוה בהשקעה.
תחשבו על זה כך , אם התשואה כל כך טובה מדוע השוק לא "שם לב אליה".
כפי שבאג"ח תשואה גבוה מעידה על סיכון רב יותר – כך גם בדיוק במניות.
אין ערבון לכך שחלוקת הרווחים תמשיך באותו סדר גודל.
לעיתים חברה משלמת דיבידנד גדול באופן חד פעמי, אך אין זה אומר שהיא בהכרח תמשיך.
כידוע , דיבידנד הוא לא דבר מובטח וחברה יכולה להחליט להפסיקו בכל זמן נתון.

יתרונות

קבלת תזרים חיובי מתיק ההשקעות ללא צורך במכירת ני"ע לשם כך.
הרעיון דומה להשקעה בנדל"ן וקבלת שכירות חודשית בעבורו.
אפקט ריבית דריבית –
השקעת הדיבידנד במניות נוספות מאפשרת גדילה אקספוננציאלית של תיק ההשקעות.
את שיטת ההשקעה אפשר להקביל לכדור שלג המתגלגל במדרון תוך כדי שהוא גודל ומומנטום.
(קבלת דיבידנד הוא אירוע חייב במס לכן הוא פוגע מעט באפקט הריבית הריבית – ישנם תעודות צוברות שמטרתם לחסוך את אירוע המס)

חברות המזוהות עם חלוקת דיבידנד עקבית הן לרוב בעלות שווי שוק גדול (בלו צ'יפ).
מה שמוביל לכך שבתקופות תנודתיות הן בדרך כלל יציבות יותר משאר המניות בשוק.

תשואת דיבידנד על עלות | Yield On Cost

אז נאמר שמחירי המניות בבורסה משתנות באופן קבוע במהלך המסחר.
אם שני אנשים קנו את אותה מנייה במחירים שונים התשואה שלהם תהיה שונה על אף שיקבלו סכום
כספי זהה בעבור כל מנייה שיחזיקו.

דוגמה להמחשה:
מנית XYZ מחלקת דיבידנד שנתי של 1 דולר.
אדם א' קנה את המניה במחיר של 10 דולר ואדם ב' במחיר של 8 דולר.
בסוף השנה הם יקבלו דולר עבור כל מניה שהחזיקו, אך באחוזים לכל אחד מהם תשואה שונה.
אדם א' יקבל תשואת דיבידנד על עלות של 10% ואילו אדם ב' יקבל כ12.5%.

יחס חלוקת דיבידנד | payout ratio

מגדיר את היחס בין כל הכספים שהיה ניתן לחלק מרווחי החברה לבין תשלום הדיבידנד.
ככל שהיחס יוצא גבוה יותר כך אפשר להבין שהחברה משאירה פחות מזומן בחשבונה.
יחס חלוקה גבוה (בדר"כ 0.7-0.6+) הוא דגל אדום לגבי יכולת הצמיחה של החברה.

חשוב לזכור שיחס חלוקה גבוה משפיע באופן ישיר על גובה הדיבידנד המתקבל.
לכן כאשר בוחנים השקעה חשוב לתת לנתון זה משקל לקביעת רמת יציבות/סיכון של החלוקות.

דגשים לשימוש בניתוח פדומנטלי

ביצוע ניתוח שווי לחברה הוא דבר מורכב וכולל בתוכו עשרות פרמטרים הנדרשים לבדיקה.
ישנם מודלים רבים המנסים לתת הערכת שווי פנימית (Intrinsic Value).
אחד הדרכים להערכת שווי לחברות המתמקדות בחלוקת דיבידנד הוא מודל הצמיחה של גורדון.

בחלק זה נתייחס ל3 פרמטרים שכדאי לבחון לפני כל השקעה בחברת דיבידנד.

בחינת תזרים המזומנים | cash flow

כאמור רווחים מתאפשרים לחלוקה רק אם עומדים בתנאים מסוימים המוגדרים ע"י הבורסה.
תזרים מזומנים יציב אשר גדל משנה לשנה מהווה כהנחת מוצא טובה לכך שהחברה תוכל להמשיך לחלק דיבידנדים לאורך זמן רב.

את הcash flow ניתן למצוא בדוחות הכספיים של החברה או לחלופין להיעזר באתרים המאגדים נתונים אלה.

בחינת היסטוריית חלוקות דיבידנד

את היסטוריית הדיבידנד של חברה ניתן למצוא באתרים רבים.
מה שנרצה לראות זה התמדה במועדי החלוקה לאורך זמן רב ככל שניתן.
חברה בעלת היסטוריית חלוקות ארוכה תעלה את רמת הוודאות לכך שהיא תמשיך לבצע זאת.

במקביל לבחינת היסטוריית דיבידנד, כדאי גם לבצע בדיקה על שיעור הדיבידנד הממוצע לאורך שנים.
נתון טוב יהיה כזה שנע בין טווחים יחסית קבועים ושומר על ממוצע עם סטיות נמוכות.